ריכוז אפשרויות העובד לחסכונות פנסיונים
גיל הפרישה בישראל לגברים הוא 67 שנים ולנשים 62-64 שנים, בגיל זה פורש העובד לגמלאות אלא אם הוסכם על המשך העסקתו למרות שעבר את גיל הפרישה מול המעסיק שלו, כאשר מגיע העובד לגיל הפרישה למעסיק הזכות לחייב עובד לפרוש מהעבודה, לעובד שמורה הזכות לבקש להמשיך בעבודתו.
פרישה קודם לגילאים אלה נקראת פרישה מוקדמת, עובדים בישראל זכאים לפרישה מוקדמת החל מגיל 60.
כל אדם עובד (גבר החל מגיל 21 ואישה החל מגיל 20) זכאי להפרשות לאחד מתכניות הביטוח הפנסיוניות, קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל זאת כחלק מצו ההרחבה שפורסם בשנת 2008 לביטוח פנסיוני מקיף, חובת ההפרשה לביטוח חלה על המעסיק, עליו לעשות זאת באמצעות הפרשות משכרו של העובד המתחלקות באחוזים בין המעסיק ובין העובד בליווי הפרשות לקרן פיצויים לעובד למקרה שיפוטר.
סכום הפרשות החובה לחיסכון פנסיוני פנסיה מחושב בהתאם לשכר הברוטו הבסיסי של כל העובד מבלי לקחת בחשבון שעות נוספות או לחלופין לפי השכר הממוצע במשק – הנמוך מבין השניים הוא זה שיקבע.
שיעור ההפרשות לביטוח פנסיוני נכון לחודש ינואר 2017 הוא 18.5% משכרו החודשי של העובד:
6% מהשכר על חשבונו של עבוד יופרשו לחסכון פנסיוני
6.5% מערך השכר של העובד יופרשו על ידי המעסיק לחיסכון פנסיוני
6% מערך השכר של העובד לקרן פיצויים למקרה שהעובד יפוטר.
עובדים בשירותי מדינת ישראל זכאים להפרשות בשיעור של 6.5%-7% מהשכר על חשבונו של העובד
ן- 6.5%-7.5% מערך השכר של העובד יופרשו על ידי המעסיק לחיסכון פנסיוני.
עובד רשאי לבקש מהמעסיק שלו להגדיל את אחוז ההפרשה לחסכון פנסיוני עד ל 7% משכרו בהתייחס להפרשה מחלקו של העובד בלבד, שינוי זה לא ישפיע על אחוז ההפרשה של המעסיק או על אחוז ההפרשה לפיצויי פיטורים.
החל משנת 2008 בה חוקק חוק פנסיה חובה המחייב הפרשות כספים לחיסכון פנסיוני 2008 ועד 2017 עת כתיבת שורות אלה עלה אחוז ההפרשה הכולל משכרו של העובד מ 2.5% עד ל 18.5% (כשמרבית הסכום מושת על המעסיק) אחוז זה כולל גם את ההפרשה לקרן פיצויי פיטורים.
עובד רשאי לבחור באיזה סוג של ביטוח פנסיוני הוא חפץ (קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל) כמו גם את הגוף שבו יתנהל הביטוח הפנסיוני שלו.
בכדי למכסם את תקבולי הביטוח הפנסיוני בגיל הפרישה יש לקיים מספר פרמטרים:
- חסכון ארוך שנים ככל האפשר, כלומר להתחיל לחסוך לפנסיה בגיל צעיר.
- חסכון רציף, לשמר הפרשות לתוכנית ביטוח המנהלים (או כל חסכון פנסיוני לצורך העניין) ברצף, מבלי להפסיק לחסוך.
- סכום גבוה, ככל שיפריש העובד ויפריש עבורו המעסיק סכום גבוה יותר, כך הפנסיה שלו תהיה גבוהה.
- תשואה, ככל שכספו ירוויח תשואה גבוהה יותר בתקופת החיסכון כך הסכום בחסכונותיו יגדל.
- ניהול התיק הפנסיוני, ככל שישלם החוסך פחות דמי ניהול וימעיט בתשלומי ניהול כגון מעבר בין חברות וכדומה כך יישאר בידו יותר מכספי החיסכון שלו.
קרן פנסיה – פנסיה צוברת – היא מסלול החיסכון הבסיסי לפרישה, לקרן זו ישנה תקנון קבוע (אך ניתן לשינוי) הקובע את תנאי ניהול הקרן, במסגרת הקרן, חוסך העמית סכום חודשי משכרו בנוסף להפרשות מצד המעביד, סכום זה נחסך בנאמנות יחד עם כספי כלל העמיתים בקרן אצל המוסד שמנהל את הקרן ומשמש כבסיס לקצבה שיקבל העובד בעת הגעתו לגיל הפרישה.
הרווחים על קרן פנסיה אינם פטורים ממס וככל שהקרן מלאה יותר כך המס שישולם יהיה גבוה יותר, יחד עם זאת, כל עובד שכיר זכאי לזיכוי ממס בשיעור של 35% מתוך הסכומים שהפריש מהשכר שלו לביטוח פנסיוני, כלומר, מהסכום מס ההכנסה שעליו לשלם בגין הכנסותיו, תהיה הפחתה בגובה הזיכוי.
הסכום המקסימלי ממנו עובד יכול לזכות בהטבת מס הנו 7224 ש"ח, אך בכל מקרה לא יותר מ 7% משכרו.
ביטוח מנהלים – הוא אחד מסוגי החיסכון הפנסיוני הקיימים במדינת ישראל, בפועל מדובר בעצם בשם מסחרי לתוכנית ביטוח חיים (ריסק מוות) המשלבת בתוכה תוכנית חיסכון לפרישה (פנסיה) בה משרד האוצר מכיר, מטרת שמה של התוכנית – ביטוח מנהלים – ליצור תוכנית ממותגת ויוקרתית שכאילו ערכה כערך שניתן לעובדים שהם מנהלים אף על פי שהתוכנית מיועדת לכל עובד גם אם הוא לא מנהל בתפקידו, באמצעות תוכנית זו יוכל לקבל תשלום פנסיה חודשית כאשר יגיע לגיל הפרישה, חוסך בביטוח מנהלים יכול להוסיף לביטוח שלו גם מאפיין של ביטוח אובדן כושר עבודה בהתאם להעדפותיו והסכמיו עם המעסיק.
קופת גמל – היא סוג של תוכנית חיסכון לטווח בינוני או ארוך המהווה אפיק חיסכון פנסיוני, כמו קרן פנסיה או ביטוח מנהלים. אומנם בהגדרת קופת גמל היא חלק מקבוצת מכשירי חסכון כמו קרן השתלמות, קופת גמל לתגמולים, קרנות מחלה או פיצויים ועוד, אך על פי רוב כשמשתמשים במונח קופת גמל הכוונה הרווחת היא באופן ספציפי לקופת גמל ל"קופת תגמולים".
כל חוסך או משקיע שמעביר כספים לקופה זאת מכונה "עמית" ואין זה משנה אם הוא שכיר או עצמאי לשם הפרשה לקופה זו, עצמאי יבצע את ההפרשות בעצמו בעוד את ההפרשות של שכיר עצמאי יבצע עבורו המעסיק לו ובכל זמן יכול העמית להעביר את ניהול הקופה שלו לגוף אחר בכל זמן.
חוסכים / משקיעים בקופות גמל מתוגמלים על ידי המדינה המעודדת חסכונות מסוג זה על ידי ניכוים וזיכויים במסים על הרווחים שנחסכו, הרווחים בקופה נוצרים בעקבות השקעות פיננסיות שמתבצעות על ידי הגוף שמנהל את אותה קופה, מהם מנוכי דמי ניהול על ידי אותו גוף.
במקרים בהם הקופה משמשת כקרן השתלמות, קופת גמל ענפית / בניהול אישי / מרכזית / לדמי מחלה / לחופשה, הגוף המנהל את הקופה יכול לגבות לכל היותר עד 2% דמי ניהול בשנה.
במקרים בהם לקופת הגמל מופרשים כספים של ביטוח / חיסכון פנסיוני (למפרישים עבור מרכיב חיסכון בלבד) הגוף המנהל את הקופה יכול לגבות לכל היותר עד 1.05% דמי ניהול בשנה מהיתרה שנצברה בחשבון, בנוסף לזה יוכל לגבות 4% מהתשלומים המועברים לקופה באותה שנה.
קרן השתלמות – היא קופת חיסכון (קופת גמל), בעבר היתה נגישה לשכירים בלבד ועם הזמן נפתחה האפשרות לשימוש בה גם לעצמאים וחברי קיבוצים ומושבים.
מטרתה המקורית היתה לשמש מקור מימון להשתלמויות מקצועיות, לימודי המשך, ימי עיון, קורסים וכנסים מקצועיים להעשרת הידע והתמקצעות במשלח ידם של עובדים. כעת משמשת קרן זו כאפיק היחיד שמאפשר חיסכון לטווח קצר / בינוני הפטור ממס (בכפוף למספר תנאים) מאז רפורמות המס שבוצע בשוק ההון.
בכדי ליהנות מהפטור ממס לכסף שנחסך ולרווחים עליו צריכים להתקיים שני תנאים:
1. חלקו של המעסיק בהפרשות לקרן ההשתלמות לא יהיו גדולות מ 7.5% משכרו ברוטו של העובד ולא יותר מפי שלוש מהחלק של אותו עובד בהפרשות, חישובים אלה עד לתקרת שכר של 15,712 ש"ח, מי שיפריש סכומים גבוהים מהאמור לא ייהנה על הפטור ממס על היתרה.
- הכספים נמשכו על ידי העובד לאחר תקופה מוגדרת:
- אחרי צבירת 3 שנים של ותק בחיסכון, זה אך ורק כשי להשתמש בכסף למימון לימודים, השתלמות מקצועית וכדומה.
- אחרי צבירת 3 שנים של ותק בחיסכון בעת ההגעה לגיל פרישה (אין מגבלה על מטרת השימוש בכספים)
- אחרי צבירת 6 שנים של ותק בחיסכון וזאת לכל מטרה
חוסך יכול למשוך את הכספים מבלי לעמוד בהגדרות הללו, במידה ויחליט לעשות זאת יהיה עליו לשלם מס לפי מדרגות המס החלות על אותו עובד (רק על חלקו בהפרשה של המעסיק).
כפי שצוין קודם לכן לחוסך האפשרות לבחור מהו המסלול בו הוא מעוניין לקיים את החסכונות שלו, כמו גם איזה גוף / מוסד ינהל את כספיו *מומלץ מאוד להתמקח על רכיב עמלת הניהול בכל אחד מהמסלולי האמורים.
את הכספים שחסך העובד בחסכון או תוכנית ביטוח פנסיונית יהיה זכאי לקבל בהגעתו לגיל פרישה כדי לקיים את עצמו לאחר סיום העסקתו (פרט למקרים בהם הוסכם על המשך העסקה).
בנוסף לקרנות הפנסיה האמורות ישנה פנסיה תקציבית שהיתה נהוגה בקרב עובדי מדינה, בה כל הסכום לחיסכון יורד מצד המעסיק, ללא הורדה מסכום הנטו של העובד, בפנסיה זו העובד צובר 2% נוספים בכל שנה עד לתשלום מקסימאלי של 70% משכרו החודשי הקבוע., החל משנת 2003 כבר לא ניתן לחסוך לפנסיה זו ומקומות עובדה שבעבר היו חוסכים לפנסיה תקציבית חוסכים כעת בקרן פנסיה צוברת
ההבדל המהותי ביותר בין קרן פנסיה לבין ביטוח מנהלים הנו שביטוח מנהלים מהווה חוזה בין החוסך ( או המעביד לרוב) לבין חברת הביטוח, חוזה שאינו ניתן לשינוי וגמיש ל"עיצוב" בהתאמה לכל מבוטח בכפוף משא ומתן אישי, בעוד לקרן פנסיה ישנו תקנון המסכם את כלל הזכויות של עמיתי קרן הפנסיה והנו גמיש לשינויים (כמו במקרה של העלאת גיל הפרישה) ללא הסכמתו של החוסך / עמית.
הבדלים נוספים נמצאים בנושא הבריאותי, בביטוח מנהלים על המבוטח למלא הצהרת בריאות ואף לעבור בדיקות לעתים, בעוד בקרן פנסיה נהוג לקיים תקופת אכשרה, לפיה בשנות הביטוח הראשונות העמית אינו מכוסה בביטוח במקרים של בעיות רפואיות מסוימות.
הבדל נוסף הנו התוספת לכיסוי הבסיסי, בשני המקרים ניתן להוסיף לפוליסה או להסכם הבסיסי ביטוחים משלימים ורכיבים נוספים כדון ביטוח לאובדן כושר עבודה, אך ישנו הבדל בכיסוי המוצע בין התוכניות.
כמו כן ישנו הבדל בנוגע למוטבים במקרה של פטירה, כאשר בביטוח מנהלים ניתן לבחור מוטב ואף להחליפו במהלך תקופת הביטוח, בתקנון של קרן פנסיה לא ניתן לעשות כן והמוטבים כפופים לנקבע בתקנון.
במקרים בהם יש לקיים התדיינות משפטית, למבוטחים בביטוח מנהלים היא תתקיים בבית משפט רגיל ולעמיתים בקרן פנסיה בבית הדין לעבודה.
רשות שוק ההון של משרד האוצר בחנה ודרגה את רמת השירות בחברות הפנסיה והגמל השונות בשנת 2016 – לצפייה בדירוג החברות ומדדי השירות שנבחנו ניתן ללחוץ כאן