חוק חופשה שנתית

מטרת החוק לקבוע את ימי החופשה השנתית להם זכאים עובדים שכירים במדינת ישראל בכפוף להיקף המשרה שלהם ולוותק שצברו במקום העבודה.

במהלך שנת העבודה מגיעים לכל עובד ימים בהם לא יגיעו למקום העבודה – חופשה שנתית – ימי אלה נועדו למנוחת העובד, בכדי למנוע שחיקה ולאפשר לעובד להתאוורר ומלא מצברים לשם יצירת המשכיות בעבודה והפקת תועלת במהלך העבודה, עבור ימי החופשה להם זכאי העובד כפי שיפורט בהמשך יקבל העובד תשלום.

בהתאם לתיקון לחוק משנת 2016 הימים בהם זכאי עובד לחופשה בתשלום מחושבת בהתאם לשנות עבודתו אצל אותו מעסיק / באותו מקום עבודה:

• עבור 5 השנים הראשונות להעסקתו זכאי עובד ל 16 ימי חופשה בתשלום
• בעבור השנה השישית להעסקתו זכאי עובד ל 18 ימי חופשה בתשלום
• בעבור השנה השביעית להעסקתו זכאי העובד ל 21 ימי חופשה בתשלום
• בעבור השנה השמינית להעסקתו וכל שנה שלאחריה זכאי העובד ליום נוסף על 21 הימים להם היה זכאי בשנה ה 7 עד ל 28 ימי חופשה בתשלום לכל שנה לכל היותר, כלומר, מהשנה ה 15 להעסקתו והלאה זכאי העובד ל 28 ימי חופשה בתשלום.

כל האמור נכון לבגירים בלבד, בני נוער עובדים זכאים ל 18 ימי חופש בתשלום בשנה בלי קשר לגילם (עד גיל 18) ולוותק העסקתם.

ספירת שנות צבירת ימי החופשה השנתית מתבצע בהתאם לשנה הקלנדרית בה החל העובד לעבוד במקום העבודה ולא לפח חודשי עבודתו, קרי עובד שהחל לעבוד באמצע או סוף שנה קלנדרית זכאי לאותה כמות ימי חופשה כמו עובד שהחל לעבוד בתחילת אותה שנה, מניין הימים יחושב בהתאם לחודשי עבודתו בפועל.

התשלום עבור ימי החופשה מתבצע על ימי עבודה בלבד ולא על ימי מנוחה, כך שאדם שיצא לחופשה מרוכזת בת 28 יום יקבל תשלום עבור 24 יום בלבד, באם נהוג במקום עבודתו שבוע עבודה של 6 ימי עבודה בשבוע, או שיקבל תשלום עבור 20 יום בלבד באם נהוג במקום עבודתו שבוע עבודה של חמישה ימי עבודה בשבוע.

את התשלום עבור ימי החופשה יקבל העובד במשכורת אותו החודש בה יצא לחופשה, במידה והחופשה הנה ל 7 ימים רצופים או יותר זכאי העובד לקבל תשלום עליה מראש.

עובדים שמשכורתם הנה משכורת חודשית יקבלו שכר רגיל גם בחודש בו יצאו לחופשה מבלי שימי החופשה שלהם ייגרעו משכרם, עובדים ששכרם מחושב לפי יום או לפי שעה יקבלו שכר עבור הימים בהם יצאו לחופשה באותו הסכום של שכר יום / שעת עבודה שהיו מקבלים לו היו עובדים באותם ימים כשהממוצע לחישוב הוא לפי שכרם הממוצע ליום / שעה בשלושת החודשים האחרונים.

הורדות

מדמי החופשה שהעובד מקבל בעבור ימי העדרותו מהעבודה בשל חופשה שנתית ינוכו תשלומי ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ומס הכנסה, כמו כן בחישוב לתשלום דמי חופשה לא יחושבו דמי נסיעות.

עובד זכאי לנצל את ימי החופשה שלו בחודש האחרון של השנה בה עבד או במהלך שנת העבודה הבאה, כמו כן רשאי העובד לנצל את ימי החופשה במפוצל ולא יחד בכפוף להסכמה עם המעסיק.
למעסיק שמורה הזכות להוציא את עובדיו לחופשה מרוכזת בכל תאריך שימצא לנכון ע"ח ימי החופשה השנתית שלהם, במידה וימי החופשה המרוכזת שנכפים על ידי המעסיק עולים על 7 ימים חובת המעסיק הנה ליידע את עובדיו 14 ימים טרם יציאתם לחופשה.

עובד רשאי לקחת יום חופש אחד במידה והודיע למעסיק שלו 30 יום לפני אותו היום, במקרה זה המעסיק לא יכול לסרב ליציאה לחופשה.
כמו כן יכול העובד לצאת לחופשה ביום בחירות מקומיות מבלי שהמעסיק יוכל למנוע ממנו חופשה זאת (אך יום החופשה יקוזז מימי החופשה שצבר)

לא ניתן לחייב עובדים לצאת לחופשה על חשבון ימי חופשה שעדיין לא צברו בהתניה שינוכו מהימים שיצברו בעתיד.

כנגד מעסיק שלא מאפשר לעובדיו לצאת לחופשה שנתית כחוק ניתן להגיש תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה

ישנם מספר ימים שבהם נעדר העובד מעבודתו ולא יחשבו למניין ימי החופש השנתית שלו:

• בחופשת לידה
• בשירות מילואים
• שימים בם מתקיימת שביתה או השבתה
• בימים של הודעה מוקדמת לפיטורים
• בחופשת מחלה
• בימי שבתון
• במקרה של אבל משפחתי (כל עובד בכפוף לדתו)
• בימי חג שעל פי חוק לא עובדים בהם.