איסור עישון במקומות ציבוריים – במקומות עבודה

חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג, 1983 נועד כדי להבטיח קיום של מקומות סטריליים במרחב הציבורי מעשן סיגריות כדי להגן על לא מעשנים מנזקי העישון הפסיבי, ובהקשר של מקומות עבודה, להבטיח שלעובדים תהיה היכולת להתנהל במקומות העבודה מבלי להיחשף לנזקי העישון הפסיבי או לריחות לא נעימים שעלולים להסיח את דעת העובד או להפריע לו בשגרת העבודה.

יחד עם זאת ישנה גם השפעה חיובית לחוק זה על המעשנים עצמם, שכן ככל שישנם פחות מקומות מהם מותר מותר לעשן ובכדי לעשן יש "להתאמץ" וללכת למקום המוגדר כמקום המותר לעישון הדבר גורם לירידה בכמות הסיגריות שאותם מעשנים צורכים במהלך יום העבודה וכתוצאה מכך לירידה בפגיעה שלהם בגופם מעישון. עצם הפיכת העישון כאסור במרחב הציבורי מערערת את הלגיטימציה הציבורית לעישון ומשדרת מסר ערכי בנושא שמירה על בריאות הסובבים אותנו במרחב הציבורי.

החוק אוסר על עישון במוסדות ציבוריים רבים כגון: בתי ספר, משרדי ממשלה, תחבורה ציבורית, מרפאות, בתי חולים, נשמע טריוויאלי אבל אולי תתפלאו לגלות שבעבר הלא רחוק מותר היה לעשן בבתי חולים, במטוסים ובמרחבים ציבוריים רבים, כמו כן החוק אוסר על עישון בעסקים פרטיים, או מרחבים ציבוריים שאינם מוסדות ממשלתיים כגון, אצטדיוני ספורט מסעדות, בתי קפה, אולמות אירועים, פאבים, קניונים וכדומה, החוק במקומות אלה מגן על צרכנים / מבקרים ועל עובדים כאחד.

באחד התיקונים לחוק הובהר שחל איסור על הצבת מאפרות במקום ציבורי כדי שלא לעודד אנשים לעשן או ליצור מצג שהעישון אפשרי במקום זה ובהצגת מאפרות במקום להכשיל אזרחים לעבירה על חוק זה.
האיסור על העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון מתייחס לכל סוגי העישון וכל סוגי כלי ואמצעי העישון השונים ובכלל זה: סיגריות, סיגרים, נרגילה, מקטרת או כל אמצעי עישון אחר.

בחוק מוגדר מהן החובות של מחזיק מקום ציבורי, בהקשר זה מתייחס למעסיקים:

המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עישון או החזקת אמצעי עישון דלוקים ומדיפים עשן בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו.

כדי שהחוק יתייחס למחזיק המקום כמי שמילא את הוראות החוק עליו להוכיח כי עשה את כל אלה:

1. מחזיק המקום פנה לאדם שמעשן או אדם המחזיק סיגריה, סיגרלה, נרגילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים במקום ציבורי, בעצמו או מישהו בשמו וביקש ממנו להפסיק את העישון או פעל להפסקת העישון באמצעים סבירים.
2. התלונן בעצמו או שמישהו התלונן בשמו על העישון בשטחו, בפני המפקח על הפרת החוק, או עשה מאמץ סביר להתלונן בפני המפקח.

אז איפה מותר לעשן? מה יעשו המעשנים?

החוק לא מחייב מעסיקים או מוסדות ציבוריים להקצות חדרים לעישון למרות שהדבר נפוץ מאוד במקומות כמו שדות תעופה, אצטדיונים (יציע למעשנים), מסעדות וכדומה. מקומות אלה שרוצים לתת שירות ולהקל על קהל המעשנים מאפשרים אזור מוגדר לעישון שבו ישנה מערכת אוורור (באם זה חדר סגור) או אזור מוקצה למעשנים בלבד, כפי שניתן לראות בעיקר במסעדות שלא שבעליהן לא רוצים לוותר על לקוחות מעשנים.

בכדי להגדיר כאזור מותר לעישון בתוך בית עסק או מקום ציבורי על החדר להיות מאוורר היטב, לשמור שדלתו תהיה סגורה ושמסביבו העשן לא יהווה מטרד.

כמו כן בשטחים פתוחים, מחוץ למבנים המוגדרים כאסורים לעישון ניתן לעשן.

ההתייחסות בחוק המגדירה את איסור העישון בקשר למקומות עבודה:
"מקום עבודה, למעט חדר נפרד לחלוטין שהוקצה לעישון בידי הנהלת המקום, לאחר התייעצות עם העובדים, אם הוקצה, ובלבד שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבניין ואין עובדים בו או נמצאים בו אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים; לעניין חוק זה, "מקום עבודה" – כל מקום בבניין שעובדים בו אנשים ושאינו משמש למגורים ולרבות מקום כאמור שמי שמבצע בו עבודה הוא במסגרת שירות בכוחות הביטחון"

החוק קובע שמי שיפר אותו ישלם קנסות בגובה של עד אלפי שקלים ובמקרים מסוימים בעלי עסקים יהיו אלה שילמו קנסות במקרים שהעישון בוצע במרחב באחריותם ולא בעל המקום לא פעל כנדרש למניעת העישון.