דמי הבראה
כל עובד שהשלים שנת עבודה מלאה אחת לכל הפחות אצל אותו מעביד / מקום עבודה זכאי לקבל דמי הבראה שיחושבו בהתאם לוותק שצבר במקום העבודה, דמי ההבראה הם זכות בסיסית לעובד ולא ניתן לשלול אותה ממנו, גם שגם העובד לא יכול לוותר על קבלת די ההבראה, יש הבדל בין דמי ההבראה לעובדים במגזר הציבורי לבין עובדים במגזר הפרטי.
הגמול עבור דמי הבראה במגזר הציבורי במשרה בשכר חודשי הנו 424 ש"ח ליום לחישוב (כך החל מחודש יוני 2017, עד אז היו 421 ש"ח) ובמגזר הפרטי הגמול עבור דמי הבראה הנו 378 ש"ח ליום לחישוב ( כך החל מחודש יולי 2014, עד אז עמד הסכום על 374 ש"ח), כמות ימי ההבראה שישולמו לעובד נקבעת בהתאם למשך העסקתו, כמות
ימי ההבראה לתשלום להם זכאי עובד במגזר הפרטי מחולקת כך:
בשנה הראשונה זכאי עובד ל 5 ימי הבראה
בשנה השנייה והשלישית זכאי עובד ל 6 ימי הבראה
החל מהשנה הרביעית ועד העשירית זכאי עובד ל 7 ימי הבראה
החל מהשנה האחת עשרה ועד השנה החמש עשרה זכאי העובד ל 8 ימי הבראה
החל מהשנה השש עשרה ועד השנה התשע עשרה זכאי העובד ל 9 ימי הבראה
והחל מהשנה העשרים והלאה זכאי העובד ל 10 ימי הבראה לתשלום
עובדים שמשרתם חלקית יקבלו דמי הבראה בהתאם לגודל משרתם על ידי הכפלת אחוז משרתם בשיעור דמי ההבראה לעובדים שמשרתם מלאה.
המעסיק רשאי לשלם לעובד את דמי ההבראה במספר דרכים וזאת לשיקולו של המעסיק, התשלום יכול להינתן לעובד בתשלום אחד אחת לשנה, בחלוקה לתשלומים לפי חודשים או בכך שהמעסיק יממן לעובד נופש במקום שישלם לו כסף מזומן לדמי הבראה, זאת משום שהמקור של דמי ההברה הם כדי לאפשר לעובד לנוח מהעבודה (ולעשות זאת בנופש) על חשבון המעסיק, במקרה זה על המעסיק לעדכן מראש את המעביד את העובד שהנופש הוא על חשבון דמי ההבראה ולקבל את הסכמת העובד לכך, אומנם האפשרות החוקית לרכישת נופש לעובד קיימת אך לרוב נהוג שהמעסיק משלם לעובד כתוספת לשכרו והעובד רשאי לעשות בכסף זה ככל העולה על רוחו, העובד אינו מחויב להשתמש בסכום כסף זה לשם תשלום על נופש או חופשה ואינו מחויב להציג למעסיק קבלה או הוכחה לשימוש בדמי ההבראה לצורכי נופש. את התשלום לעובד עבור דמי ההבראה נהוג לבצע בתקופת חופשת הקיץ (יוני/יולי/אוגוסט/ספטמבר) זאת משום שבחודשים אלה נהוג לצאת לחופשה שנתית בכפוף לחופשות הילדים ממסגרות הלימודים, אך זה רק נוהג ואין חובה להעביר את התשלום בחודשים אלה.
במידה ובמקום העבודה נהוג לשלם את דמי ההבראה בחודש מסוים ועובד חדש עדיין לא סיים שנה שמשרתו, העובד יחכה לשנה הבאה, אז יקבל את דמי ההבראה על השנה המלאה וגם על הערך היחסי מהשנה הקודמת, אלא אם החליט המעסיק לשלם לו כבר בשנה הראשונה למרות שלא השלים שנה מלאה, במקרה זה נהוג שבעת החתימה על חוזה ההעסקה יצוין שאם קיבל העובד דמי הבראה ולא סיים שנת העסקה מלאה הוא יאלץ להשיבם או שהסכום ששולם לו יקוזז מהתשלומים להם זכאי לקבל בסוף העסקתו מהמעסיק.
המעסיק והעובד רשאים לסכם בחוזה העבודה שלהם שדמי ההבראה נכללים בשכרו הגלובלי של העובד בהסכם העסקה בשכר חודשי, אך זאת כל עוד במידה וגורעים את ערך דמי ההבראה שכרו של העובד לא יורד מתחת לשכר המינימום.
דמי ההבראה נחשבים כ"הכנסה מעבודה" על כן כל המסים על הכנסה מסוג זה חלים עליהם כמו ביטוח לאומי/בריאות ומס הכנסה, אך אינם רכיב שכר פנסיוני.
עובדי קבלן בתחומי השמירה, האבטחה והניקיון זכאים לימי הבראה באופן שונה מהכלל, במגזר הציבורי החל מספטמבר 2013 ובמגזר הפרטי החל ממרץ 2014 לפי החלוקה הבאה:
בשלוש השנים הראשונות זכאי עובד ל 7 ימי הבראה
החל מהשנה הרביעית ועד העשירית זכאי עובד ל 9 ימי הבראה
החל מהשנה האחת עשרה ועד השנה החמש עשרה זכאי העובד ל 10 ימי הבראה
החל מהשנה השש עשרה ועד השנה התשע עשרה זכאי העובד ל 11 ימי הבראה
החל מהשנה העשרים ועד השנה העשרים וארבע זכאי העובד ל 12 ימי הבראה
והחל מהשנה ה 25 והלאה זכאי העובד ל 13 ימי הבראה ללא תשלום