ביטוח מנהלים

ביטוח מנהלים הוא אחד מסוגי החיסכון הפנסיוני הקיימים במדינת ישראל, בפועל מדובר בעצם בשם מסחרי לתוכנית ביטוח חיים (ריסק מוות) המשלבת בתוכה תוכנית חיסכון לפרישה (פנסיה) בה משרד האוצר מכיר, מטרת שמה של התוכנית – ביטוח מנהלים – ליצור תוכנית ממותגת ויוקרתית שכאילו ערכה כערך שניתן לעובדים שהם מנהלים אף על פי שהתוכנית מיועדת לכל עובד גם אם אינו מנהל, שבאמצעותה יוכל לקבל תשלום פנסיה חודשית כאשר יגיע לגיל הפרישה (גיל הפרישה נכון לשנת 2017 הוא 67 לגבר ו62 לאישה).
חוסך בביטוח מנהלים יכול להוסיף לביטוח שלו גם מאפיין של ביטוח אובדן כושר עבודה בהתאם להעדפותיו והסכמיו עם המעסיק.

עובדים שכירים עם ביטוח מנהלים חולקים בהפרשה לביטוח הפנסיוני עם המעסיק שלהם כשהעובד רשאי להפקיד לכל היותר 7% משכרו החודשי ואילו המעסיק שלו רשאי להפקיד 7.5% משכרו החודשי של העובד כתגמולים לתוכנית ובנוסף יכול המעסיק להפריש 8.33% נוספים מגובה שכרו החודשי של העובד כהפרשה לפיצויים, סכום המוגבל בתקרת שכר.
עבור תוספת ביטוח אובדן כושר עבודה (שמעסיקים מוסיפים לרוב) רשאי המעסיק להפריש עד 3.5% משכרו החודשי של העובד. תוספת הפרשה זו נועדה למקרה בו עובד מבוטח שאיבד את כושר עבודתו וכתוצאה מכך את מקור פרנסתו יהיה זכאי לתשלום מהמוסד המבטח בכפוף לנאי הפוליסה שיהווה תחליף למשכורתו מעבודה.

הסכומים המינימליים שמחויב כל מעסיק להפרשה לביטוח פנסיוני על פי חוק ממשכורותיהם של עובדיו הם  5.5% על חשבונו של העובד, 6% משכרו של העובד כתגמולים על חשבונו של המעסיק ועוד 6% כרכיב פיצויים.

כל עובד שכיר זכאי לזיכוי ממס הכנסה בגובה 35% מכלל הסכום שהפריש לביטוח מנהלים (או כל ביטוח פנסיוני) מהשכר שלו.

החל מינואר 2017 מחויבים כל בעלי העסקים העצמאיים על פי חוק בהפרשות לפנסיה, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדובר בלמעלה מ 12% מאוכלוסיית המועסקים במדינת ישראל, עובדים עצמאיים עם ביטוח מנהלים רשאים להפקיד לתוכנית פנסיונית 16.5% משכרם החודשי, גם כאן בכפוף לתקרת שכר, ולזכות לזיכוי במס על חסכונות אלה.
עד לשנת 2007 אפשר היה לחסוך במסגרת ביטוח המנהלים ב 2 מסלולי חיסכון שונים, מסלול הוני ומסלול קצבתי במסלול ההוני ניתן היה לקבל את הכסף שנחסך לגיל הפרישה כסכום חד פעמי או כמסלול משולב, ובמסלול הקצבתי בתשלומים חודשיים למשך כל שארית חייו של המבוטח, בסוף 2007 בוטל המסלול ההוני (לא רק בביטוח מנהלים, בכל סוגי הביטוח) וכעת ניתן לחסוך במסלול קצבתי בלבד ולקבל גמלא חודשית בעת שקורה "מקרה ביטוחי" (אובדן כושר עבודה, הגעה לגיל פרישה, פרישה מוקדמת).

בכדי למכסם את תקבולי הביטוח הפנסיוני בגיל הפרישה יש לקיים מספר פרמטרים:

• חסכון ארוך שנים ככל האפשר, כלומר להתחיל לחסוך לפנסיה בגיל צעיר.
• חסכון רציף, לשמר הפרשות לתוכנית ביטוח המנהלים (או כל חסכון פנסיוני לצורך העניין) ברצף, מבלי להפסיק לחסוך.
• סכום גבוה, ככל שיפריש העובד ויפריש עבורו המעסיק סכום גבוה יותר, כך הפנסיה שלו תהיה גבוהה.
• תשואה, ככל שכספו ירוויח תשואה גבוהה יותר בתקופת החיסכון כך הסכום בחסכונותיו יגדל.
• ניהול התיק הפנסיוני, ככל שישלם החוסך פחות דמי ניהול וימעיט בתשלומי ניהול כגון מעבר בין חברות וכדומה כך יישאר בידו יותר מכספי החיסכון שלו.

*מומלץ מאוד להתמקח על רכיב עמלת הניהול בביטוח המנהלים בעת ההצטרפות למוסד ביטוחי

לגובה דמי הניהול של ביטוח המנהלים ישנה תקרה החל משנת 2013, לפי מגבלה זו אסור לחברות הביטוח לגבות דמי ניהול גבוהים מהמוגדר בחוק, רשאי המוסד המבטח לגבות עד 1.05% מהסכום שצבר המבוטח ועד 4% מההפקדות (כמו במקרה של קופות גמל), בעוד בקרן פנסיה רשאי המוסד המבטח לגבות עד 0.5% מהסכום הכולל שצבר המבוטח בחיסכון, ועד 6% מסך כל ההפקדות החודשיות של המבוטח.

במידה ומבוטח בביטוח מנהלים נפטר במהלך לאחר הפרישה לפנסיה, שאריו יקבלו את ייתרת הסכומים המגיעים לו בהתאם לתקופה המובטחת לתשלום בפוליסה שלו, לדוגמה: מבוטח שבפוליסה שלו סוכם תשלום של 25 שנים ונפטר כעבור 20 שנה ממועד תחילת קבלת תשלומי הפנסיה, שאריו יקבלו את התשלומים בעבור 5 השנים הנותרות בעת יצירת הפוליסה קובע המבוטח מי הם שאיריו שיהיו זכאים לקבל סכומים אלה, זאת בלי קשר להיותם יורשים חוקיים או לנקבע בצוואתו.