זכויות עובדים

זכויות העובדים במדינת ישראל מעוגנות ומוסדרות בחוקי מגן, גם במקרים בהם העובדים אינם תחת חוזה עבודה אישי מול המעסיק או הסכם קיבוצי שמאגד את את זכויותיו, מה שלא מונע לעתים ממעסיקים ועובדים לחתום על הסכמים ששוללים מעובדים חלק מהזכויות המגיעות להם. חוקי המגן שנקבעו בדיני העבודה נועדו להגן על זכויות העבודה הבסיסיות של העובדים בנושאים כמו: פיצויים במקרה של פיטורין, הלנת שכר, דמי מחלה, שכר מינימום, שכר שווה לעובד ולעובדת, חופשות, תאונת עבודה, עבודת נוער, הטרדה מינית, חופשת לידה ועוד, חוקים אלה נוצרו כדי לוודא שגם במקרה בו עובד לא מכיר את זכויותיו או משוכנע על ידי מעסיק לוותר על זכויות מסוימות תהיה חובה לתת לעובד את זכויותיו ובמקרים שיגיעו לבית הדין לעבודה בית המשפט רשאי לקבוע שיש במקרים אלה מן העבירה על החוק ויש לתת לעובד את מלוא זכויותיו ולעתים אף לפצותו בגין שלילת זכויות.

במקרים בהם נחתם הסכם קיבוצי אל מול גוף מאגד (ועד עובדים, הסתדרות) מטרתם של הסכמים אלה היא להיטיב עם ציבור העובדים, לשפר את תנאי העסקתם ושכרם, חשוב לזכור שבמסגרת הסכמים אלה לא ניתן לגרוע מהבסיס החוקי הקבוע בחוקי המגן.
ישנם מקרים בהם חוקי המגן מותאמים למגזר ספציפי בשל נסיבות יוצאות דופן, כמו בני נוער, חוק עבודת נשים, אנשים עם מוגבלויות ועובדים זרים, במקרים אלה ישנה הרחבה או שינוי בהגדרות לכלל האוכלוסייה בהתאם לצורכיהם ומגבלותיהם של אוכלוסיות אלה.

כמו כן ישנם מקרים בהם חוקי המגן אינם תקפים וזה קורה כאשר אין יחסי עובד מעביד בין דורש העבודה למבצע העבודה (פרילנסרים) או במקרים בהם אין שכר על העבודה (מתנדבים).

מי שאמון על שמירת הזכויות של העובדים הוא משרד הכלכלה והתעשייה (לשעבר משרד התמ"ת) שמפעיל פקחים לשמירה ופיקוח על זכויות העובדים בישראל, במקרה שהופרו זכויותיו של עובד עליו לפנות לאחד מחמישה בתי דין אזוריים לעבודה לבירור תלונתו או להגשת תביעה במקרה הצורך ניתן לפנות לבית הדין הארצי לעבודה שמהווה ערכאה לערעורים.

מיון וקבלה לעבודה
חל איסור מוחלט ע"פ חוק להפלות בין דורשי עבודה על בסיס מגדר, הריון, גזע, דת, לאום, דעה פוליטית או השתייכות למפלגה, גיל, מוצא, נטייה מינית, הורות, משקל וכדומה.
כל אדם זכאי לקבלת הזדמנות שווה לקבלה לעבודה ועל מעסיקים חל איסור לבקש מידע פלילי מהעובד על עצמו כמו גם על דרישת בטחונות כתנאי להעסקה.

 

הסכם שכר וחוזה עבודה
לאחר סיום תהליך המיון והקבלה לעבודה המעסיק והעובד יכולים (אך לא חייבים) לחתום על חוזה עבודה המאגד את תנאי ההעסקה וטיב יחסי העבודה בין העובד למעביד – זכויות וחובות, במידה ולא נחתם חוזה שכזה החוק (חוק הודעה לעובד) מחייב את המעסיק למסור לעובד הודעה בכתב המפרטת את תנאי ההעסקה שלו תוך עד 30 יום מרגע הקבלה לעבודה.

שכר העבודה
שכר עבור העבודה נקבע בחוזה העבודה ומגלם את שכר הבסיס בכפוף למשך ההעסקה (ותק), היקף המשרה ונתונים אישיים ובנוסף זכויות שכר נוספות כגון נסיעות, חופשות וכדומה לבסיס זה מצטרפות זכויות מתוקף הסכם קיבוצי או צו הרחבה ומפרמטרים כמו תשלום על שעות נוספות, דמי הבראה, תשלום על חופשות, ימי מחלה, תשלום על העסקה בימי חג ושבת, תוספת סיכון, כל העובדים המועסקים באותה העבודה זכאים לקבלת שכר זהה ושווה ועוד.

תנאי עבודה
עובד זכאי לתנאי עבודה בסיסיים ביניהם יום מנוחה שבועי בהתאם לדתו, זמן תפילה (מעסיק אינו חייב לשלם על זמן זה), הפסקות בהתאם לסוג ומסגרת העבודה, עובדים שעובדים בעבודת כפיים במשמרת של שש שעות ביום או יותר זכאים ל 45 דקות הפסקה (מעסיק שלא דורש מהעובדים להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה אינו נדרש לשלם על זמן ההפסקה), כמו כן זכאים עובדים לצאת להפסקות לבצע צרכים בהתאם לצורך, זמן זה לא יוחסר ממשכורת העובדים, בנוסף יש מקרים בהם יש צורך בבגדי עבודה אותם על המעסיק לספק לעובדיו, המעסיק מחויב לספק לעובדיו מקום ישיבה פרט למקרים בהם אופי העבודה מצריך עמידה, חל איסור על הפליית עובד במהלך העבודה ולפגוע בשוויון ההזדמנויות של העובדים בזמן העבודה.

הפסקת העבודה
עובדים זכאים לשימוע לפני שפוטרו כדי שיקבלו את הסיבות שבגינן הם מיועדים לפיטורים וכדי שיוכלו לטעון בזכותם להמשך העסקה במקום העבודה, הודעה על פיטורים יש למסור בכתב מראש בהתאם למשך העסקת העובד, כמו גם במקרה של התפטרות, על העובד למסור הודעה בכתב למעסיק.